פסק-דין בתיק ת"א 37811-04-10

בפניי תביעה כספית על סך  59,702.23 ש"ח  אשר מקורה בשטר שהוגש לביצוע וניתנה לנתבע רשות להתגונן.

פסק הדין ניתן מבלי שהתקבלו סיכומי התשובה שלא הוגשו במועד שנקבע לכך ואף זמן סביר לאחר מכן.

טענות הצדדים

1.  בין התובעת לבין "משה שי מסיקה  רם פרויקטים", נחתם הסכם מספר 61270545/5 בגין עסקת ליסינג השכרת רכב סיטרואן ברלינגו, עליו חתום משה שי מסיקה. (להלן: " ההסכם ")

שטר החוב בגין ההסכם, נמסר לתובעת, חתום בידי משה מסיקה ועליו חתום הנתבע כערב.

"מסיקה רם פרויקטים" (להלן: " החברה" )

2.  בהסכם נקבע, כי עלות הרכב לתובעת הינה 100,169 ש"ח וכי החברה התחייבה לשלם לתובעת 36 תשלומים רצופים בסך של 2,659 ש"ח בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה. להבטחת פירעון התשלומים מסרה החברה לתובעת שטר חוב נשוא תביעה זו על סך 107,027 ש"ח.

עוד נקבע בהסכם, כי על החברה להפקיד בידי התובעת תוספת בסך 3,498 ש"ח לדמי השכירות לשנה הראשונה ופיקדון בסכום השווה לארבעה חודשי שכירות, שיהווה ביטחון לסילוק התחייבות החברה עם סיום תקופת ההסכם.

3. התובעת טוענת, כמפורט בתצהירה של חדווה דאר, כי בהסתמך על ההסכם, רכשה את הרכב מספר 18=472=68 ומסרה אותו לחברה ביום 16.9.08, אשר עשתה בו שימוש לצרכיה.

החברה שילמה לתובעת 5 תשלומים חודשיים בסכום כולל של 14,864.80 ופיקדון בסך 9,430.68 מתוך 36 התשלומים להם התחייבה ונותרה חייבת לתובעת 31 תשלומים חודשיים, בסכום כולל של 92,161.76 ש"ח, כולל ביטוחים, אגרות, תחזוקה והפרשי הצמדה וביום 9.6.09 השיבה החברה את הרכב לתובעת.

לסכום חובה של החברה הוסיפה התובעת סך 40,934.61 ש"ח שהינו סכום אופציית הרכישה שניתנה לחברה בסעיף 8 להסכם וזיכתה אותה בסכום של 70,868.79 ש"ח בו נמכרה המכונית .

4.  הנתבע, רועי שטרית הינו אחד השותפים בעסק מורשה , וחתם ביום 26.8.08 כערב, על שטר התחייבות חתום בידי שותפו, משה מסיקה, בשם החברה בגין עסקת ליסינג  השכרת רכב מהתובעת, בהתאם להסכם.

לטענת הנתבע בתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשת ההתנגדות לביצוע השטר, בהסכם נקבע כי השוכר ישלם דמי שכירות בסך 3,498 ש"ח  בשנה הראשונה בתוספת לסכום הפיקדון בשיעור 8,095 ש"ח ודמי שכירות חודשיים בסך 2,659 ש"ח.

לטענתו, דמי השכירות שולמו כסדרם במשך 5 חודשים, עד אשר נקלעה החברה לקשיים ולא עמדה בהתחייבויותיה כלפי התובעת, ולכן, ביוזמתו,  הושב הרכב לתובעת ביום 9.6.09 .

5.  הנתבע הבין אז, כי החוב בגין השכרת הרכב הינו בשיעור דמי השכירות שלא שולמו, אלא שהתובעת הגישה לביצוע את השטר במלוא סכומו, 60,744 ש"ח, כולל סכום של 35,137 ש"ח בגין אופציה לרכישת הרכב. לגרסתו, אופציית רכישת הרכב שבסעיף 8 להסכם, הינה בתום תקופת 36 חודשי השכירות ואין בחוזה כל אזכור כי החברה תחויב בסכום האופציה בתום תקופת השכירות.

 משכך לשיטתו, יש להפחית מסכום החיוב את הסכום שהינו אופציית רכישת הרכב. מה עוד, שלשיטתו, ככל שלא תמה תקופת השכירות אין אפשרות לממש את האופציה.

בנוסף, כך הנתבע, התובעת לא הפחיתה סך 3,498 ש"ח בגין תוספת דמי שכירות לשנה הראשונה כמצוין בסעיף 5 להסכם והתובעת מכרה את הרכב בסכום של 73,500 ש"ח.

דיון

1.  הצדדים חלוקים בשאלה מהו סכום החוב הנותר בגין השכרת הרכב בהתאם להסכם ובשאלה, האם כחלק מסכום החוב, יש לקחת בחשבון גם את הקבוע בהסכם כאופציית רכישה.